על גבעה בשדרות, המשקיפה אל העיר הפלסטינית בית-חנון, עומד רובי אלמליח ומתפעל מהמרחק הקטן (כשישה קילומטרים) המפריד בין עזה לשדרות. בנערותו, כמו רבים מבני העיר, טייל להנאתו בחורשות הסמוכות ומעולם לא תיאר לעצמו שבעוד מספר שנים, יילקח ממנו ומתושבי שדרות החופש, השקט והשלווה.

בשנים האחרונות הפכה שדרות לשם נרדף לקסאמים, מצוקה, נזקקים ותרומות. לדעת אלמליח, התקשורת ייצגה את שדרות באופן שלילי, לכן החליט להיות שותף בפרויקט המציג את שדרות האמיתית. "עושים לשדרות עוול גדול וזה מאוד חורה לי. יש בשדרות אנשים מדהימים, יש כאן כישרונות בכל תחום שתרצה, ולאן שלא תלך בארץ תגלה נציגות מכל התחומים של יוצאי שדרות. הגיע הזמן ששדרות תוצג אחרת, בפן חיובי יותר ממה שהיא מוצגת בשנים האחרונות", הסביר אלמליח.

החיים מבעד העדשה
אלמליח, העוסק בתחום הקולנוע והמוזיקה, החליט לאחר שירותו הצבאי לנסות את מזלו בתל-אביב, שם למד אנימציה ב"מכללה הישראלית לאנימציה". במהלך לימודיו נחשף לעולם הקולנוע והחליט להירשם ללימודים במחלקה לקולנוע במכללה האקדמית "ספיר", הנחשבת למגמה לקולנוע מהטובות בארץ.

כשחזר לשדרות הבין עד כמה המציאות השתנתה בזמן היעדרותו. "כשגרתי בתל-אביב לא הבנתי באמת מה קורה בשדרות. רק כשאתה מרגיש את נפילות הקסאמים והאזעקות אתה מבין מה קורה כאן באמת. בהתחלה, כשהייתי שומע מהמשפחה שלי על חתיכות הברזל שיורים על שדרות, היינו מתבדחים על זה. אבל מהר הבנתי שזה לא מצחיק, במיוחד כשיום אחד התעוררתי וקיבלתי הודעה מחבר שרקטה התפוצצה בבית של ההורים שלי. נכנסתי לפאניקה ומייד נסעתי אליהם".

אחרי הפגיעה בבית המשפחה, חש אלמליח על בשרו את השבר העמוק שיש בשדרות. הוריו, מתושבי העיר הוותיקים, הרימו ידיים והחליטו לעזוב את העיר. "האחיות שלי לא יכלו עוד להתמודד עם המצב ונזקקו לטיפול נפשי באופן קבוע. הפיתרון, לצערי, היה לעזוב. הרגשתי שאיבדתי את הבית כשהמשפחה לא הייתה פה עוד לידי. מאוד רציתי שיישארו, אבל הבנתי את הצעד שעשו. זאת לא בושה להגן על החיים שלך".

בשנה הרביעית ללימודיו, קיבל אלמליח הזדמנות להראות את כישוריו ולנסות לשנות את פניה של שדרות בתקשורת ולהציג את המציאות האמיתית בה. מדובר בפרויקט ביוזמת ערוץ צרפתי-גרמני 'ארטה', המופק על-ידי אריק ברנשטיין מחברת "עלמה הפקות" ואסנת טרבלסי מ"טרבלסי הפקות", בשיתוף המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללה האקדמית ספיר. במסגרת הפרויקט, עלו סרטונים קצרים משני צידי הגבול באתר האינטרנט מדי יום במשך עשרה שבועות.

הסרטונים ליוו שש דמויות מכל צד, והציגו בפני הצופה פיסות חיים שלא נראות בחדשות היומיות. בין היתר מציגים הסרטונים חיים בתנאי מחיה קשים, תחת טילים והפצצות מהאוויר או בשקט מתוח, כיצד אנשים ממשיכים לעבוד, לאהוב ולחלום.

"חיפשו במאי מהאזור שמכיר את שדרות וחי את מה שקורה פה. מנהל מחלקת קולנוע המליץ עליי. מאוד אהבתי את הרעיון כי חשבתי שיש כאן הזדמנות גדולה להציג את שדרות אחרת. עד עכשיו תמיד הוצגו תושבי שדרות בפן שלילי כמו שורפי צמיגים, או שיכורים חסרי מעש. פתאום הבנתי שיש לי כלי להציג את שדרות האיכותית, את הכישרונות שיש לנו בתחומים השונים".

להציג את האמת
במהלך הצילומים בשבועות האחרונים לפרויקט 'עזה-שדרות' נתקל לא פעם אלמליח בדעתם של תושבים כיצד יש לטפל בבעיית הקסאמים. "אני מוצא הרבה תושבים שאותם לא מעניין מה קורה בצד השני. מבחינתם, צריך למחוק את עזה. לעומת זאת, שמענו גם תושבים שמדברים על הרצון לחיות בשלום עם הפלשתינאים. בחלק מהמקרים, סיפרו תושבים שבעבר הם היו נוסעים לקניות ולבלות בעזה".

מדי יום יצא צוות הפרויקט לצילומים במשך מספר שעות, כשכל דמות ליוו במשך תקופה. כשנשאל אלמליח האם לדעתו הפרויקט מצליח להשפיע, ענה כי "לשמחתי אנחנו מציגים את המצב האמיתי בשדרות. אנחנו מביאים פן של אנשים שקיבלו על עצמם את המצב, אבל לא עוצרים לרגע וממשיכים לחיות כרגיל. בעיני רק דרך האומנות צריך להציג את שדרות ולא דרך הבכי והמסכנות. בסך הכל האנשים הפשוטים בעזה חושבים כמונו. לא רוצים את המלחמה, רוצים לחיות בשקט. אני חושב ששני הצדדים מבינים שאי אפשר לחסל את היהודים ולא את הערבים. הברירה היחידה שלנו היא לחיות זה לצד זה".

מאז השקתו, הוקרן הפרויקט במסגרת פסטיבלים שונים לקולנוע ברחבי אירופה. בין היתר היה מועמד לפרס האמי וזכה בפסטיבל "טריקס" (Trix). כעת עוברים הפרקים בפרויקט עריכה בצרפת, במטרה להפוך אותם לסרט באורך מלא, שיוצג בארץ ובאירופה.

מלבד הפרויקט, עובד אלמליח במהלך השנתיים האחרונות על סרט דוקומנטרי על שדרות. בנוסף,  הוא מנהל את מועדון ה"שדרוק", עובד עם להקות ומנסה לקדם אותן. "אני מאוד אוהב ונהנה מהעבודה עם הנערים. זה דבר מדהים. כשהייתי ילד, המקלטים של שדרות היו מקום ליצירה של מוסיקה. לצערי היום זה הם לביטחון בלבד".

לפני מספר חודשים החליט אלמליח לעזוב את שדרות לקיבוץ ברור-חיל, לאחר שרקטה התפוצצה על דירה ששכר. "זה היה אירוע קשה מבחינתי. זה היה יותר מדי. החלטתי לקחת אוויר לנשימה ועברתי למקום שקט יותר. בסך הכל אני נמצא בשדרות מהבוקר עד הלילה, אבל כדי שאני אשרוד, אני חייב לפחות לעבור את הלילה בלי לשמוע 'צבע אדום' ". גם את ילדיו הוא לא מתכוון לגדל תחת ירי קסאמים. "אני לא אגדל את הילדים שלי תחת קסאמים. כל עוד קיים סיכוי שהם ייפגעו, אני אהיה מספיק אחראי כדי לא לסכן אותם".

אירועים נוספים ניתן למצוא בלוח האירועים שבאתר עוז.