באירוע טראומטי האדם חווה איום על החיים, על השלמות הפיזית או הנפשית שלו עצמו או של קרוביו. חשיפה לאירוע טראומטי עשויה לגרום ללחץ טראומטי – תחושת חוסר אונים ומצוקה רגשית.
אנשים שחוו אירוע טראומטי, כגון נפילת קאסם, עלולים להגיב בסימפטומים האופייניים למצבי חרדה ודחק. זוהי תגובה נורמלית למצב לא נורמלי, ואינה מעידה על חולשה. לכל אדם יש גבול מסוים, ואנשים רבים יחוו סימפטומים אם ייחשפו לאירוע טראומטי קשה. גם מי שלא נפגע באירוע ואף לא נכח במקום יכול להרגיש מאוים ולהגיב בחרדה.

בעת האירוע הטראומטי עצמו, נפגע חרדה יכול להגיב באחת או יותר מהדרכים הבאות:

• קפאון
• פחד
• נשימה מואצת
• הזעה
• סחרחורת
• רעידות
• זעם
• כאבי ראש
• קוצר נשימה
• כאבי בטן
  

בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, עלולים להופיע סימנים שונים (סימפטומים) שמשפיעים על הנפגע מבחינה מחשבתית, רגשית, התנהגותית ופיזית. סימנים אלה הם ביטוי לניסיון לארגן את החוויות הטראומטיות מבחינה נפשית, ולהכין את הגוף למצב חירום מבחינה פיזית.
סימני החרדה יכולים להיות אחד או יותר מהסימפטומים הבאים שנחלקים לשלוש קבוצות:

• חודרנות – סימפטומים אלה גורמים לנפגע לחוות שוב את האירוע הטראומטי באופנים שונים:
• דימויים, ריחות, רעשים ותחושות מהאירוע חודרים למרכז המחשבה
• חלומות וסיוטים על האירוע
• תחושה שהאירוע קורה שוב (פלאשבקים)
• מצוקה גדולה כשנחשפים למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי
• הימנעות – מכיוון שחוויות אלה מתקשרות לאירוע הטראומטי, הנפגע מרגיש שוב בסכנה, ולכן יהיה חשדן יותר, בעל נטייה להתפרץ על אנשים שבחוויה שלו נתפסים כמאיימים וינסה להגן על עצמו, בין היתר בכך שיימנע מתחושות ופעילויות שעלולות להזכיר לו את הטראומה:
• ניסיון להימנע ממחשבות, רגשות ושיחות הקשורים לאירוע הטראומטי
• ניסיון להימנע מפעילויות או ממקומות או מאנשים שמזכירים את האירוע הטראומטי
• קושי לזכור פרטים משמעותיים מהאירוע הטראומטי
• איבוד עניין וחוסר רצון להשתתף בפעילויות חשובות
• תחושת ניכור וריחוק מאנשים אחרים
• ירידה ביכולת לחוש ולהביע רגשות חמים
• הרגשה שהעתיד נראה "שחור

לא תמיד הנפגע רואה את הקשר בין החוויה הטראומטית לבין ההתנהגות שלו, וההימנעות עלולה להעניק לו את האשליה שהוא מצליח להתמודד עם הקשיים שחווה, אך למעשה לטווח הארוך, היא תפגע באופן משמעותי באיכות חייו ומעידה שהוא עלול לחוות מחדש את הטראומה

• עוררות יתר – מי שנפגע באירוע טראומטי, עלול לחוש לאחר מכן שהעולם מלא בסכנות ושעליו להיות מוכן בכל רגע לאירוע נוסף. מוכנות תמידית זו גורמת לעוררות פיזיולוגית ולדריכות נפשית שלא אפיינו אותו קודם לכן, ושעשויות לפגוע ביכולתו להתרכז. העוררות יכולה להתבטא במספר דרכים:
• קושי להרדם ונטייה להתעורר בקלות לאחר שנרדמים
• עצבנות והתפרצויות זעם
• דריכות מוגברת
• נטייה להיבהל בקלות

הסימפטומים מופיעים בדרך כלל סמוך לאירוע הטראומטי, אך במקרים מסוימים הם עלולים לפרוץ שבועות, חודשים ואף שנים לאחר האירוע.
המצב החרדתי לאחר חשיפה לטראומה נמשך בדרך כלל מספר ימים עד מספר שבועות. במידה והסימנים לא חולפים לאחר כחודש מיום האירוע הטראומטי או שהם פוגעים בצורה קשה בתפקוד, מומלץ לגשת לקבל טיפול מקצועי. ללא טיפול נכון הסימנים יכולים להוביל לקשיים בתחומי חיים נוספים, כגון: התנתקות מחברים ומבני משפחה, שגורמת לתחושת בדידות ואולי אף לדיכאון. לכן חשוב לקבל טיפול לפני שהקשיים יתגברו ויפגעו בחייכם.
עוצמת הסימפטומים תלויה בין היתר ביכולת ההתמודדות הטבעית שלכם, באירוע שחוויתם, במידת התמיכה החברתית והמשפחתית והעזרה המקצועית שקיבלתם בסמוך לאירוע.