תגובת החרדה אצל ילדים יכולה להיות שונה מזו של מבוגרים. הילדים מרגישים את אותן תחושות, אבל לא תמיד יכולים להביע את מה שהם מרגישים ולכן קשה לזהות סימני חרדה אצלם.
בין הסימנים לחרדה אצל ילדים:

• תינוקות – בוכים יותר מבדרך כלל, נצמדים לגוף.
• ילדים בגיל גן –  חוזרים להרטיב או למצוץ אצבע, מגמגמים.
• ילדים בגיל בית ספר יסודי – מתקשים להתרכז וחולמים חלומות רעים.
  יש סימנים פחות ברורים, שאותם יוכל לזהות איש מקצוע, לדוגמה:
• פנים חסרות הבעה
• הבעת חרדה תוך כדי משחק – משחק שחוזר על עצמו עם נושאים שקשורים לטראומה, כגון פציעה או התפוצצות.
• חלומות מפחידים בלי תוכן – הילד יכול רק לתאר את תחושת הפחד בלי לזכור מה היה.
• צמצום במגוון ההבעות הרגשיות

• העבירו מסר מרגיע באופן שלו - הילדים רואים את המציאות דרך עיני המבוגר, ולכן הקפידו להסביר לילדים מה קורה בצורה רגועה, והעבירו להם מסר שיש מי שעוזר להם ויודע מה עושים.
• הסבירו מונחים חדשים – הילדים הצעירים נחשפים למילים חדשות ולא מוכרות, דבר הגורם להם לחוסר אונים ופחדים. נסו לפרש עבורם בשפה פשוטה את המונחים החדשים, אל תסבכו אותם בהסברים מורכבים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל בררו אתם מה לא מובן להם, והתאימו את ההסבר לגילם ולרמת הבנתם.
• צמצמו את הצפייה בשידורי החדשות בטלוויזיה - אזעקות ושהות במרחב מוגן וסגור, מלחיצים מעצם טבעם, אין צורך להוסיף עליהם גם צפייה בלתי פוסקת בטלוויזיה. צמצמו את הצפייה בשידורי החדשות בטלוויזיה והעדיפו את הרדיו שממנו לא ניבטות תמונות קשות עבור הילד. אל תאפשרו לילדים צעירים לצפות לבד בטלוויזיה, כדי שלא ייבהלו. שבו אתם והסבירו להם בעת הצפייה את הדברים המפחידים.
• שוחחו עם הילדים - דברו עם הילד על רגשותיו – פחד, בלבול, תסכול, כעס. אפשרו לו לבטא את חששותיו ואל תבטלו את דבריו באמירה – "הכול שטויות" או "לכאן הטילים לא יגיעו". הבהירו לילד שמותר לו לפחד ולכעוס. הסבירו לילד שיש דברים שאפשר לעשות כדי להפחית את הסכנה, כמו להישמע להנחיות פיקוד העורף. לא כל הילדים מדברים ושואלים, לפעמים הם מפחדים או חושבים שלא רוצים להקשיב להם. גם אם הילד אינו מספר על פחדיו – תיזמו שיחה איתו, ותבדקו אם הוא רוצה לדבר, אבל אל תכריחו אותו אם הילד לא מגלה עניין.
• חלקו תפקידים לילדים בבית ועודדו פעילויות - מצאו תפקיד לכל ילד בבית בזמן האזעקה ובהפוגות. למשל, אחריות לסידור הממ"ד או לרשימת הקניות. עודדו את הילד לעסוק בפעילויות יצירתיות שעוזרות להתמודד עם הקושי, כמו ציור, כתיבה ופיסול. הציעו לו לכתוב מעין "יומן מבצע" ולתאר בו את הרגשות שלהם. גם מוסיקה ונגינה יעזרו מאוד, וכל פעילות גופנית שאפשר לעשות בבית היא מבורכת.
• הקפידו על שגרה בשעות השינה, הקימה וההאכלה – תינוקות וילדים צעירים זקוקים לשגרה שלהם. הקפידו על שעות שינה ואכילה כפי שהילד רגיל וככל שהמצב מאפשר זאת.
• תהיו עם אצבע על הדופק - בדומה למבוגרים, אם סימני החרדה לא עוברים לאחר חודש, או מתגברים והופכים לקשים גם לפני שעובר חודש, מומלץ לפנות לטיפול מקצועי.

אזעקות, שהות במקלטים, רקטות הנופלות בקרבת מקום ושבירת השגרה הם מקור למצוקה בקרב מבוגרים, ועל אחת כמה וכמה בקרב ילדים. אחת התגובות הגופניות הנפוצות למצב לחץ נפשי בקרב ילדים באזור הדרום היא הרטבת לילה. התופעה נפוצה גם בקרב ילדים שהיו יבשים לחלוטין תקופה ממושכת לפני המצב המיוחד בעורף. הרטבת לילה מעוררת בילדים חוסר נעימות פיזית, ומעוררת מבוכה בילד. ברוב המקרים התופעה תעבור מעצמה בתוך זמן קצר, ימים עד שבועות, בלא התערבות מקצועית. ובכל זאת, יש דברים שכדאי לדעת על מנת לא להחריף את המצב:

• הרגיעו את הילד והסבירו לו שמדובר בתקלה גופנית זמנית שתחלוף בתוך זמן קצר.
• השתמשו באמצעי ספיגה והתייחסו בהבנה לחוסר הנעימות הפיזית.
• אל תביעו כעס או אכזבה מהילד, עודדו אותו.
• אם בעיית ההרטבה שהחלה כתגובה למצב לחץ לא נעלמת מעצמה זמן רב לאחר החזרה לשגרה – פנו לעזרת איש מקצוע.

1. קבלו את השינויים - במצב המיוחד כל התנהגות חדשה שמבטאת חרדה או הקצנה של חרדה קיימת, כגון הרטבה, רצון לישון עם ההורים, בכי בלתי מוסבר או התעקשות שההורה יימצא כל הזמן בטווח ראייה, היא טבעית ועליכם לקבל אותה בהבנה.
2. עודדו פעילות אקטיבית-מוטורית של הילד - תנו לו תפקיד ואחריות כלשהי, עודדו משחקים עם חברים, צפייה בסרטים אהובים ובתוכניות מוקלטות.
3. תהיו ביחד - השתדלו לשהות עם הילד בשעות הערות שלו. את השיחות על מחדלים וסיפורי הרכילות דחו אחרי שהם הולכים לישון.
4. קבלו את הפחדים - אל תתייחסו בביטול לביטויי חרדה מילוליים של הילד, ענו לו בכנות וברצינות ועודדו אותו לעסוק בפעילויות שמועדפות עליו.
5. תנו דוגמה אישית - הקפידו להראות לילדים דוגמה אישית להתנהגות אחראית בכל הנוגע למילוי הנחיות פיקוד העורף והרשות המקומית.
6. תתאווררו - אם אפשר, צאו עם הילדים לטיול או בילוי קצר באזור המרכז. היציאה לבילוי צריכה להיעשות בנינוחות ולא מתוך סערת רגשות.